מודל העל נחשף לראשונה בספרם המהפכני של גרינדר ובנדלר: מבנה הקסם. המודל עצמו
מורכב משאלות הנועדו לחשוף מידע שהושמט, הוכלל או עוות במפת עולמו של הלקוח. היות
ואנחנו לא חיינו את חייו של השני, מה שאנחנו יודעים הוא מה שהלקוח מספר לנו. דרך
השאלות הללו, נוכל לקלף את שכבות השפה שבה הוא משתמש, כדי להגיע אל המידע
שאבד בדרך. אבל איזו דרך?
לצערנו, הרבה אנשים לא מבינים את מהותו של המודל, ואיך הוא שונה ממודל מילטון? מה
יכול להיות כל כך מיוחד במודל שכל הווייתו הוא שאלות? על שאלות אלו ועוד ננסה לענות
במאמר שלפנינו.
זה באמת מה שהיה שם?
בואו נתחיל מהתחלה. כשהדברים פשוטים, הכי קל להבין אותם.
נדמיין לעצמנו שישנה סיטואציה שהתרחשה בחיינו. היא נקלטה דרך שלושת החושים
העיקריים שלנו שהם: העיניים, האוזניים, המגע והרגשות. החושים הם כמו המצלמה
שצילמה את ההתרחשות. לאחר מכן, המידע שהגיע עבר סינון ועיבוד. לעיבוד הזה אנחנו
קוראים – הכללה, עיוות ומחיקה.
למה מלכתחילה הוא עובר עיבוד?
כי לולא היינו מכלילים למשל או מוחקים פרטים, היינו צריכים להתמודד עם כ-2,000,000
פריטי מידע בשנייה, החל מציוץ ציפורים ועד קווים בשיפועים שונים. זה קשה לעכל כמות כזו
בכל שניה, נכון? לכן, התת מודע מעבד בשבילנו את המידע הסנסורי, מכליל דברים דומים
ומוחק אחרים, על מנת להקל עלינו את הפעילות המודעת.
כעת,
חבר בא אלינו ושואל: "מה החמצתי אתמול?" ואנחנו מחליטים לספר לו. יש לנו 2 ברירות.
נוכל לספר לו בדיוק ובפירוט רב את כל מה שקרה החל מהדברים שנאמר ועד לכמות
המרצפות שהיו בחדר, כלומר את המידע המקורי שנקלט במצלמה. או שנוכל לספר לו בכמה
משפטים שיתמצתו, לדעתנו, את עיקרי הדברים.
כשמדובר בשיחת חולין, אולי באמת לא יהיה צורך לדעת את כל מה שהיה וסביר להניח
שאנו נסתפק בתיאור המופשט והכללי. אולם, אם מדובר בשיחת מכירה או בשיחת טיפול,
עלינו להבין בדיוק את המבנה שמרכיב את מפת עולמו של הלקוח, את המבנה שמתרגם את
החוויה המקורית שלו אל השפה המילולית, ומכאן: "מבנה הקסם".
בנוסף כשנדע את דרך הקידוד, כך גם נדע כיצד לשחזר את הדרך אחורנית: מן השפה
המילולית אל מבנה הקוד העמוק יותר.
נועם חומסקי
נועם חומסקי, הוא פרופסור יהודי לבלשנות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, הוגה דעות
אנרכיסט ופעיל השמאל הרדיקאלי. לא פעם עוררו דעותיו סערה ויכולותיו האינטלקטואליות
ידועות לכל.
חומסקי תרם רבות לתורת ה-NLP וכן לפסיכולוגיה של ימינו. בין עבודותיו ובפרט דקדוק
טרנספורמטיבי)Transformational Grammar), ניתן למצוא את המודל התחבירי המציג את
עיבוד המידע מן ה'מבנה העמוק' – החוויה, אל השפה המילולית – 'מבנה השטח'.
על פי מודל זה, המידע מן 'המבנה העמוק', או במונחים שלנו: מה שנקלט במצלמה, עובר
סינון כפול של הכללה, מחיקה ועיוות. פעם אחת מן החוויה החושית אל המודעות שלנו (כי
כמו שאמרנו, אין לנו יכולת להתמודד עם כל 2,000,000 חלקי המידע) ובפעם השניה,
כשאנחנו מספרים על זה לאדם אחר – סינון נוסף.
Surface Structure
Deep Structure
Conscious Mind
The Unconscious
בנדלר וגרינדר התחבטו בשאלה, כיצד ניתן להגיע באופן מדויק אל מבנה הקסם, מבנה אשר
משתנה מאדם לאדם? וכשנדע איך המבנה הזה פועל אצל כל אדם ואדם, כך גם נוכל להבין
כיצד לגשת ולשנות אותו. הידע הזה יחולל שינוי בעולם. הוא יעזור למטופלים ולמטפלים על
פני כל הכדור. הוא יעזור לאנשי מכירות להיות יותר משכנעים. הוא ישפר מערכות יחסים
בכל רחבי העולם:
NLP – מבנה החוויה הסובייקטיבי.
המבנה העמוק – Deep Structure
אתם יושבים בחדר בקרה. חדר בקרה מלא במתגים, מסכים, מיקרופונים ורמקולים. החדר
מלא בארונות ומגירות, בהם מאוחסנים כל חוויות העבר. זהו חדר השליטה המוחי שלכם.
גשו לאחת המגירות, הוציאו קלטת אקראית. הכניסו למגש המתאים ולחצו PLAY.
אתם רואים הקלטה של אחת מן החוויות שעברתם בחייכם. זהו המבנה העמוק. החוויה
הנקייה, הטהורה. עשירת החושים. זה כאילו אתם נמצאים שם. על שולחן העבודה הראשי
באותו חדר בקרה מונחת פיסת נייר. פיסת הנייר הזו מכילה בתוכה את כל מבנה וסידור
המגירות בחדר. את החוקיות. הקטגוריות והסדר הכרונולוגי, בו הונחו כל החוויות במקומן.
גם זהו חלק מהמבנה העמוק – חווית העבר המקוריות ביחד עם נהלי האחסון והארגון
שלהם.
מבנה השטח – Surface Structure
אתם לוקחים מיקרופון הנמצא בחדר ומקושר בחיבורים חשמליים אל הפה שלכם בגוף
החיצון. אתם מסתכלים על הסרט שמוקרן במסך בחדר ומתארים אותו במילים אל תוך
המיקרופון, היישר אל העולם החיצון. בחדר בקרה של מישהו אחר נשמע קול. קול הבוקע
מתוך רמקולים. והרמקולים – או האוזניים – קולטים את המידע המילולי. מוח אחר שומע את
המילים שלכם.
המילים הנשמעות בעולם החיצון הן – 'מבנה השטח'.
חומסקי טוען שלתקשורת שלנו או למבנה השטח ישנם אינספור מבנים. כוונתו היא שלכל
מבנה עמוק ישנם אינספור דרכים לספר אותו, ולכל אדם דרך ייחודית משלו לייצר ולפרש
מבעים. אך מה קורה לאחר שהצד השני שמע את המילים? איך הוא בעצם תופס מבחינה
קוגניטיבית את מה שהתכוונתם לומר, שברוב המקרים הוא מעורפל? איך הוא הופך את מה
שאמרתם – את המבנה השטחי-להגיוני?
TDS – Trans Derivational Search
בקיברנטיקה (תחום המתאר תהליכי משוב ותקשורת בין בני אדם), TDS מתאר את תהליך
מציאת המשמעות. TDS הוא חיפוש קוגניטיבי עמוק, בלתי מודע ואוטומטי, שמטרתו להבין
את השפה. על ידי חיפוש מהיר אסוציאטיבי, מתוך מידע השמור בזיכרון, האדם מוצא את
משמעותה של מילה או של חוויה.
במילים אחרות- TDS עונה על השאלה: "למה הוא/היא מתכוון?"
TDS הוא בדיקת התאמה אפשרית לערך
חיפוש' מסוים, אשר בלעדיו, כל סוג של קלט
לא יהיה הגיוני כלל וכלל. ככזה, הוא מהווה
חלק אינטגרלי בעיבוד השפה ובהצמדת
משמעות ל-תקשורת.
איך הוא עובד?
כשנשמעות המילים באוזנינו, תהליך ה-TDS
מתחיל לברר-למה התכוון המשורר? ונותן
משמעות למילים מתוך מאגר חוויות העבר
והלמידה שלנו. בדומה לתהליך החיפוש ב-
Google, תת המודע יגיש תוצאות לערך
שנקלט. וכך לדוגמא, אם אומר לכם את צמד
המילים "בית ספר", התוצאה תהיה תמונה של
בי"ס שלמדתם בו בילדותכם, או נתקלתם בו
בכל מקום אחר. אולי, אלו תוצאות החיפוש
מתוך המאגר האישי שלכם.
כפי שניתן לראות. לא תמיד
התקשורת בחרה
דיגום –Modelling
אם אפשר להגדיר NLP במילה אחת, המילה הזו תהיה- מצוינות. בנדלר וגרינדר כמהו להבין
את הדרך בה אפשר לצלול אל דרכי החשיבה של אנשים המובילים בתחומם, ללמוד אותם
וכך גם ללמד אנשים אחרים כיצד ניתן להגיע בדיוק לאותן תוצאות.
כך בדיוק התחיל ה-NLP, כשהם התחילו לדגם את שלושת המצוינים בתחומם: מילטון
אריקסון – אבי תורת ההיפנותרפיה האריקסוניאנית, וירג'יניה סאטיר -מטפלת משפחות
יוצאת דופן ופריץ פרלס – אבי תורת הגשטאלט.
הם היו זקוקים לדרך. דרך בה יוכלו באופן סיסטמתי, לא סובייקטיבי, באמת להבין את
מהלכי החשיבה הקוגניטיביים של האנשים הללו. לימים, נולדים להם 2 מודלים עיקריים:
1) האחד, מודל הישמש אותם לדגם באופן טהור ומדויק את דרכי החשיבה של הגאונים
– מודל העל.
2) השני, מודל תקשורת מתקדם המתבסס על יכולותיו של מילטון אריקסון – מודל
מילטון.
מודל העל – כלי לתכנות מחדש של תבניות חשיבה
מודל העל אם כן, הוא מודל מדויק של שאלות שנבחרו בקפידה יתירה, על מנת לא רק
להציף מידע באופן טיפולי וכד', אלא גם כדי להבין מערכות חשיבה מורכבות כגון: יכולות
קוגניטיביות, אמונות, ערכים וכשרונות יוצאי דופן. השאלות מתחילות להציף מעלה, באופן
סיסטמתי תבניות חשיבה מן המבנה העמוק אל מבנה השטח -אל הביטוי המילולי. חישבו
לעצמכם כמה אתגר זה ליצור כלי שיאפשר באמת להבין באופן מדויק את מפות העולם של
אנשים. וכל זה, דרך השפה. בלי מכונות fMRI ובלי מעבדות שינה.
השאלות הללו שואלות את האדם איך הוא עושה את מה שהוא עושה? ולא מערבות בשום
אופן את ראיית עולמו של ה'מראיין', הן נותנות מקום פתוח ובטוח להצפת המידע המחוק,
סדרו הכרונולוגי ונהלי הפעולה הקוגניטיביים –אלה המרכיבים, בעצם, את המבנה העמוק.
אפשר לעשות בכלי הזה שימוש בכל התחומים, בפרט בטיפול בו כשאני אדע איך המטופל
יוצר את הבעיה, איך הבעיה עובדת אצלו, אני אוכל גם לפרק את התבנית. בגלל זה אם
תהיתם, טיפולים ב-NLP הם מאוד קצרים.
מבנה ואופן השימוש בשפה, כמו שפות קוד במחשב, מרמזות על הקידוד החושי והנוירולוגי
של האדם ואופן חשיבתו. זוהי לא סתם "שפה". זו "שפת התכנות העצבית":
Neuro Linguistic Programming
הטבלה הבאה באה להגיש לכם רק טעימה קטנה לרמות המתקדמות ביותר של NLP ושל
Modelling. זהו המערך הכללי המרכיב תבנית קוגניטיבית והתנהגותית באשר היא.
על פי NLP:
הבסיס שעליו מונח הכל הן האמונות בהקשר אליי, לדימוי העצמי ובנוגע לאותו תהליך או
יכולת עליו מונח סדר הפעולות בהן אני נוקט, הן מנטאלית והן פיזית. שלבי הפעולות הללו
מרכיבות רצף של תמונות, צלילים ותחושות בסדר כלשהו, אשר בסופן מתבצעת היכולת
המנטאלית-התנהגותית. לכל מרכיב חושי שכזה ישנם תתי מאפיינים המקדדים את החוש –
נושא הידוע כ"תתי אופנויות" או Sub-modalities (-המבנה לקוח בין השאר מתוך המודל
של דילטס(
הערה: אין הכוונה שתמיד נתחקר עד שנגיע לחושים. ניתן לעצור עוד קודם, כשנבין את
התמונה.
אם כן, היכן ובאיזה הקשר נוכל לשאול את שאלות מודל העל? שאלות מודל העליוכלו לעזור
לנו להציף מידע בכל אחד מהקטגוריות שלעיל המרכיבות את מבנה תבניות החשיבה. נוכל
לשאול אותו שאלות בנוגע לאמונות שלו, על דרך החשיבה שלו או על מאפייני החושים שלו,
על ההתנהגות שלו ועוד.
לדוגמא: אדם אומר לנו משפט כזה:
"ההצלחה שלי לא תגיע אף פעם מאחר ואני תמיד מצליח איכשהו להיכשל".
הוצג לנו מבנה חווייתי של אדם מסוים. שימו לב כמה התיאור שלו הוא מופשט ומתאר מבנה
שטחי וכללי כהגדרתו. חוסר מרכיבים חושיים משווע. לכן, כבר בהתחלה נוכל לנתח מילה
במילה ולמצוא כאן את הפרות השפה על פי המודל. יש כאן פעלים לא מוגדרים, הכללות,
נומינליזציות, קשר גורם ותוצאה לא מוגדר (א…. מאחר ו… ב).
אמונות אתה תמיד מצליח להיכשל? הייתה פעם שלא נכשלת?
איך בדיוק זה שנכשלת בעבר גורם לזה שאתה מאמין ש"ההצלחה לא תגיע אף פעם"?
מה זה אומר בשבילך "לא תגיע"? איך בדיוק היא צריכה להגיע? (פועל בלתי מוגדר)
סדר פעולות: תאר לי מקרה שאתה מנסה לעשות משהו ונכשל. איך בדיוק אתה עושה את
זה? מה קורה שם? דמיין שהכל קורה בסלואו-מושן ואתה יכול לתאר לי כל דבר שעובר לך
בראש. "אני רואה סרט במסך גדול ובהיר שבן אני נכשל" (מאפיין ויזואלי). יופי, ומה קורה
אח"כ?. "אני אומר לעצמי הנה אתה הולך להיכשל שוב" (מאפיין אודיטורי). מעולה ומה קורה
אח"כ? אני מנסה בכל זאת. וכן הלאה.
לסיכום ביניים:
מבנה השטח: תיאור מעורפל, חסר
משהו שאפשר לראות או להחזיק ביד.
המבנה העמוק: ספציפי ומדויק, וככזה,
רחב ומלא מידע. בעל תיאור חושי:
ראייתי שמיעתי או תחושתי (VAK).
The Unconscious
Conscious Mind
מודל מילטון –ניצול מנגנון ה-TDS לשיחה קסומה ומשכנעת
אם כן, במודל העל ראינו שימוש המפנה את תשומת לב האדם פנימה אל החוויה העמוקה
שלו. ראינו שגם ב-TDS, מנגנון החיפוש האסוציאטיבי שולח את תודעתו פנימה, על מנת
לקבל משמעות לתקשורת. מודל מילטון שאם מכירים, עושה שימוש במנגנון ה-TDS.
כיצד?
אמן זריזות הידיים המדהים אפולו רובינס, מדגים את האפקט הקוגניטיבי של שפה זו בצורה
נפלאה. נאמר שיש בחור נחמד – נקרא לו פרנק. בשלב הראשון, פרנק עסוק בענייני העולם.
מתוך חדר הבקרה שלו הוא קולט באופן חושי וערני את מה שנקלט במצלמה ובמקלטי
האוזניים. מצב עוררות הקרוי – Up Time
UP Time:
כשנשאל אותו שאלה אקראית כמו: "מבלי להכניס יד, מה יש לך בכיס?", פרנק הפנימי יפנה
את גבו למתרחש בחוץ ובמקום המודעות שהייתה חיצונית ובעלת קליטה חושית, המודעות
תהפך כעת להיות פנימית. המודעות של פרנק תביט פנימה, אל תיקי המסמכים המנטאליים
ותתחיל לשוטט ולחפש בנבכי הזיכרון, בנבכי הלא מודע שלו. למה לא מודע? כי לפני
שנשאלה השאלה, תכולת הכיס לא היתה במודעות. ברגע שנזרקה השאלה, פנה פרנק
לחפש את התשובה בתוך המאגר הלא מודע. מצב פנימי הקרוי – Down Time. (מצב
המודעות הזה הוא מצב מודעות בדרך אל שינה, רק ששינה היא מצב דאון טיים עמוק יותר).
DOWN Time:
כיצד כל זה קשור למילטון?
אפקט ה-TDS השזור בתבניות השפה של מילטון, גורם לאדם לשמוע משפט עמום (בדומה
לאפקט השאלה) ובדיוק כך, להיכנס פנימה ולבדוק מה המשמעות.
כמו שאתם שמים לב יש כאן היזון חוזר בין בני אדם בכל מה שקשור לתקשורת.
הראשון מחלץ מידע מן המבנה העמוק ומעלה אותה אל מבנה השטח -מספר. השני,
כששומע את מבנה השפה השטחי והכללי, מפעיל את מנגנון ה-TDS ונכנס פנימה לחפש
משמעות במבנה העמוק האישי שלו. ואם הפרשנות באה ממנו ומן המבנה האישי שלו – הוא
גם לא יתווכח עם זה. ועם זאת, לא תמיד יש חיבור בין בני אדם. יש קצר בתקשורת. למה?
קצר בתקשורת
ניקח לדוגמא את תבנית השפה: "כשאתה מבין את ההסברים, תוכל אולי להסיק עוד
מסקנות מעניינות". התיאור הוא מאוד מעורפל. לא אמרתי שאתה מבין, אמרתי רק
שכשאתה תבין אתה תוכל אולי להסיק מסקנות מעניינות.
מאוד קשה להתווכח עם משפט כזה. במקרה כזה התקשורת זורמת.
לעומת זאת, אם אומר: "אם אתה מבין את המאמר אז אתה בטח צריך לראות איך זה היה
קיים בחיים שלך ואז אתה תסיק כל מיני דברים שתבין בתקשורת בין אנשים כי אתה מבין
את המילים שלהם" -יותר מדי פרטים. יותר מדי מן הראיה והמבנה העמוק האישי שלי,
שלא בהכרח נכון לך. יכולה להיווצר התנגדות. ולכן:
פחות זה יותר
שפת מילטון מעוצבת בצורה כל כך עמומה, פשטנית וכללית עד כדי כך שכמעט לא ניתן
להתווכח על אמינותה. בעזרתה ניתן להגיד כמעט כל דבר, רק במבנה כזה שלשומע יהיה
קשה מאוד לערער על נכונותה. זאת מהסיבה הפשוטה- שהמשמעות והפרשנות הגיעו ממנו
עצמו ומתוך עולמו הפנימי. אנשים מסוימים יקראו לתהליך הזה, ואולי בצדק- "לומר הכל
ובעצם לא לומר כלום". אפילו אם כמה אנשים ישמעו את המשפט, כולם יוכלו להתחבר,
מאחר וכל אחד מפרש אותו באופן שנכון לו. ואיך בכל זאת יוכל השומע לחקור את דברי
השומע? ניחשתם נכון. בעזרת מודל העל.
כשאומר את המשפט: "כשאתה מבין את ההסברים, תוכל אולי להסיק עוד מסקנות
מעניינות. תוכלו לשאול: "איך בדיוק זה שאני מבין יגרום לי להסיק מסקנות מעניינות? איזה
מסקנות בדיוק? מה זה מעניין בשבילך? למה אתה מתכוון?". בזוג למשל, שמדבר האחד
עם השני בשפת מילטון יש יותר סבירות שיוצרו אי הבנות וחילוקי דעות. מאחר ושניהם לא
שואלים למה בדיוק השני מתכוון, יכולה להיווצר אצל שניהם פער בהבנה, ויותר מאוחר.
ריבים על כך ש-"הדברים שנאמרו לא בוצעו". למה? כי כל אחד דיבר על דבר אחר, ושניהם
חשבו שהם מדברים על אותו הדבר.
לסיכום,
מודל מילטון הוא כלי חשוב בתקשורת, כי הוא מאפשר לנו לדבר בשפה משכנעת. הוא
מאפשר לאדם ששומע "מילטונית" 2 דברים: האחד, לפתוח צוהר לתת מודע שלו והשני,
לקבל את המסר שלנו באופן חלק וללא התנגדות. הרבה פרסומות עושות שימוש בעיקרון
הזה. שפת מילטון מרגיעה את המודע, שומר הסף המגונן, ומדלגת מעל התנגדות אפשרית.
מודל העל, באופן הנגדי, צץ ושואל שאלות על דברים שהושמטן, הוכללו ועוותו בצורת השפה
הכללית של שפת מילטון הוא מקטין את הפער בתקשורת ואוסף מידע מן האדם המדבר
(למה בדיוק התכוונת?), במקום ליצוק משמעות אישית (ואולי לא רלוונטית) מן עולמי שלי.
אתם קולטים כמה זה חשוב?
עיקרון חשוב נוסף שנכנס כאן, ועליו לא דיברנו כאן, הוא רעיון ה-P&L, שעליו ישנו מאמר
שלם בנפרד.
באותו הקשר, דיברנו על מבנה השטח הכללי ועל מודל העל ככלי שאיתו אפשר להגיע לתוך
המבנה העמוק. להבין באופן סיסטמתי את אופן חשיבתו של המטופל או כל אדם אחר. נגענו
מעט במבנה החוויה הסובייקטיבי- "מודלינג" והבהרנו כיצד מודל העל מאפשר לדגם את
אותם מודלים של יכולות (או "בעיות" כן?), המצויות אצל אנשים אחרים. ואולי עכשיו אתם
מבינים למה קוראים לו מודל-העל. מודל יוצא מן הכלל שמאפשר להסתכל "מלמעלה" על
מודלים/תבניות.
אתם מתחילים כעת להבין איך המידע הזה ושני המודלים הללו נעשו לכל-כך חשובים ב-
NLP. שפת מילטון היא באמת שפת קסם, שאם תתחילו להשתמש בה אתם תהיו, ולא בכדי,
לאנשים הרבה יותר משכנעים. נסו ותיווכחו. ישנה אומנות עתיקה להצליח להעביר מסר כמה
שיותר גדול – בכמה שפחות מילים, וזו הגדולה. הגדולה הנוספת היא להיות חכם בכדי
לשאול את האדם השני למה הוא בדיוק מתכוון וכך, להיות הרבה יותר יעילים ואפקטיביים.